וַיִּקְרָ֣א יַ֠עְבֵּץ לֵאלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר אִם־בָּרֵ֨ךְ תְּבָרֲכֵ֜נִי וְהִרְבִּ֤יתָ אֶת־גְּבוּלִי֙ וְהָיְתָ֤ה יָדְךָ֙ עִמִּ֔י וְעָשִׂ֥יתָ מֵּרָעָ֖ה לְבִלְתִּ֣י עָצְבִּ֑י וַיָּבֵ֥א אֱלֹהִ֖ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁאָֽל׃
רלב"ג
ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר וגו'. ידמה שיעבץ היה נשיא השבט או היה אחד מהשופטים ולזה אמר והרבית את גבולי כי לא יתכן שירבה ה' גבול היחיד בזה האופן וידמה שהיה זה במלחמה ונדר דבר מה לה' יתברך אם יעשה לו כן ולא פירש בזה המקום והרצון בו אם ברך תברכני בזאת המלחמה והרבית את גבולי שאכבוש את אויבי והיתה ידך עמי בזה באופן שתעשה שלא אעצב מרעה שלא תקרה לי ולעמי צרה כלל בזאת המלחמה:
מלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
והיתה ידך עמי ועשית מרעה. אם תהיה עמי ותצילני מרעה לבלתי עצבי שלא יארע לי שום נזק וצער ועצב והוא נדר מה שנדר:
מצודת דוד
זמין למנויי פרימיום בלבדמלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ויבא אלהים את אשר שאל. ושלם נדרו ומכאן מביאין ראיה כשפוסקין צדקה (בצבור) בעבור מה שאין נודרין אלא נותנין בלא נדר ומדרשו ידוע: